אם כל היצורים בקרקע ניזונים זה מזה ומשפיעים זה על זה, מדוע אף קבוצה אינה משתלטת על המערכת?

מערכת שיודעת לאזן את עצמה

בקרקע חיים מיליארדי יצורים.

חלקם מתרבים במהירות, אחרים ניזונים מהם, ויש כאלה המשפיעים על תנאי החיים של היצורים שסביבם.

במבט ראשון נדמה שמערכת כזו עלולה לצאת במהירות מאיזון.

אך בטבע קורה בדרך כלל ההפך.

דווקא ריבוי הקשרים בין היצורים מאפשר למערכת לווסת את עצמה באופן מתמשך.

​

​​

לכל יצור יש מי שמשפיע עליו

כאשר אוכלוסיית החיידקים גדלה, היא מספקת יותר מזון ליצורים הניזונים ממנה.

כאשר אוכלוסייה אחרת מתמעטת, גם היצורים התלויים בה משתנים בהתאם.

כך כל שינוי במערכת משפיע על שינויים נוספים.

לא משום שמישהו מנהל את התהליך, אלא משום שכל היצורים מחוברים זה לזה.

איזון הוא תהליך, לא מצב

קל לחשוב על איזון כעל מצב שבו הכול נשאר קבוע.

אך בקרקע איזון נראה אחרת.

האוכלוסיות גדלות, קטנות ומשתנות ללא הפסקה.

חומר אורגני מתפרק.

חומרי הזנה משתחררים.

יצורים ניזונים זה מזה.

ובכל זאת, המערכת ממשיכה לתפקד.

האיזון אינו נובע מכך ששום דבר אינו משתנה.

הוא נובע מכך שהשינויים עצמם מאזנים זה את זה.

​

מערכת עמידה יותר

כאשר במערכת קיימים מגוון רחב של יצורים וקשרים ביניהם, היא מסוגלת להתמודד טוב יותר עם שינויים.

אם תנאי הסביבה משתנים, או שאוכלוסייה אחת קטנה, יצורים אחרים יכולים להמשיך למלא חלק מהתפקידים הדרושים.

ככל שהמארג מגוון ובריא יותר, כך גדלה היכולת של הקרקע להמשיך לתפקד גם כאשר התנאים משתנים.

סיכום

ככל שמארג המזון מגוון, פעיל ומאוזן יותר, כך גדלה יכולתה של הקרקע לא רק לקיים חיים, אלא לאפשר להם להתפתח, להתחדש ולשגשג לאורך זמן.